<h1>פירוש הרמב"ם — ר"ה</h1>
<h2>דף כו:</h2>
[ר"ה ז' ע"א] ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום [צריך אתה לידע בכור בעל מום] מצואתו שיאכל בשנתו כדתנן בבכורות פרק ד' הבכור נאכל שנה בשנה [בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה] ואם היה תמים שהוא עתיד להקרב אין מונין לו אלא מיום שנולד מפני שהוא (עומד לאכילה) [עתיד להאכל] וראוי לאכול (בו) ביום שנולד. ואתמיהינן בעל מום מי מצי אכיל ליה פי' ואע"ג שהוא בעל מום אינו ראוי לאכילה אלא לאחר ח' ימים דפחות משמונה נפל הוא. ואהדרינן דקים ליה [בגויה] שכלו (לו) חדשיו.
<h2>דף נח.</h2>
[ר"ה י"ט ע"ב] שלחו ליה למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר מותיב רב נחמן וכו' עד דמצוה לקדש על פי הראי' פי' (פעמים) אע"פ שהוא דבר ידוע שהוא יום ר"ח שלוחים יוצאין ומודיעין שנראה החדש כדי לקדש על הראי' ולא על החשבון ואעפ"י שהחשבון והראי' שוין.
[ר"ה כ' ע"א] ואיכא דאמרי אף אנן נמי תנינן [משנה] דשמעית מינה דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר דתנן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר ואי אפשר לעולם מלא אם חל להיות תשעה ועשרים בו יום ששי יוצאין יום שביעי שהוא יום שלשים כדי לקדש אראיה שאי אפשר שנעשה אותו שלשים אלא אי אמרת לפעמים חסר מכ"ט פעמים מלא משלשים אמאי מחללין עליהן שבתות אם חל כ"ט יום ששי הואיל ואפשר שיהא מלא משלשים מעברינן לי' כדי שלא יחללו את השבת ומשלימין יום השבת לשלשים ונקדשי' למחר בחד בשבת שהוא יום ל"א ולא נחלל עליו את השבת ואמאי תנינא על ניסן ועל תשרי אלא שמע מינה דלעולם אדר הסמוך לניסן [ו]לעולם חסר. ואהדרינן לי' לרב נחמן אי איקלע יום שלשים בשבת הכי נמי פירוש לעולם פעמים מלא פעמים חסר עבדינן לי' והא דאמרת אם כן אמאי מחללין עליו את השבת ונעברי' האידנא ונקדשי' למחר הכי נמי אי איקלע יום שלשים בשבת אין מחללין ויוצאין בו אלא משלימין אותו ומקדשין חד בשבת ובו יוצאין והכא במאי עסקינן פי' זה שאמרנו מחללין כגון דאיקלע יום אחד ושלשים שהוא ראש חדש ודאי חל להיות בשבת ומשום הכי מחללין עליו את השבת. ואתא רב כהנא ואקשי על רב נחמן קושיא אחריתי דאמר דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מהא דתנן בזמן שבית המקדש קיים מחללין אף על כולם מפני תקנת הקרבן (שמעינן מינה דכל שנים עשר חדש אין מחללין עליהם אפי' ניסן ותשרי אלא משום תקנות הקרבנות) פי' כדי שיקריבו קרבן ראש חדש אבל לקדש על הראיה לא שאלמלא מחללין לקדש על הראי' מאי איריא בזמן שבית המקדש קיים אפי' חרב נמי מחללין (כדי) לקדש על הראי' (אלא שמע מינה דאין מחללין לקדש על הראי') ואין מחללין אלא א"כ נסתפק היום. בשלמא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי יוצאין להודיען אדר זה שעבר אם מלא היה אם חסר אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין (והא דבר ידוע הוא. ואם תאמר כדי לקדש אראיה הא קיימא לן מהאי משנה דאמר) ובזמן שבית המקדש קיים מחללין אף על כולן דאין מחללין לקדש אראיה כמו שפי'. ועמדה התיובתא על רב נחמן אליבא דהאי לישנא בתרא דאיכא דאמרי. כי אתא עולא וכו' פירשה רבינו חננאל ז"ל.
